פסק-דין בתיק ת"א 51175-04

           מבוא

1.         תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר הוגשה על ידי התובעים, תושבי שכונת ג'אבר בחברון, בגין אירועים שעל פי הנטען, התרחשו בשלושה מועדים שונים, בחודש ספטמבר 1997, במחסום הממוקם ביציאה מהשכונה ומפריד בין קריית ארבע למערת המכפלה והידוע בשם, "מחסום ארז" (להלן: "המחסום").

2.         התובע מס' 1, מוחמד סלים עליאן סואכנה (להלן: "תובע 1"), טוען כי נעצר, הוכה והושפל על ידי חיילי צה"ל אשר שרתו במחסום, בימים 15/9/97, 16/9/97 ו-17/9/97.

3.         התובעים 2 ו-3, רסמי עבד אלרחים מסלם ג'אבר (להלן: "תובע 2") והארון ראגב ראתם ג'אבר (להלן: "תובע 3"), טוענים כי הוכו ונפגעו על ידי חיילי צה"ל, באירוע שהתפתח במחסום, ביום 17/9/97, לאחר מעצרו של התובע 1.

4.         התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת") וכנגד חגי ג'נה ("הנתבע 2" או "חגי"), אשר שירת בעת הרלבנטית כחייל בצה"ל ואשר על פי הנטען, במהלך שרותו במחסום, היה מעורב, ביחד עם חיילים נוספים, באירועים נשוא התביעה (להלן ייקראו ביחד "הנתבעים").

5.         אציין כבר עתה כי לאחר ששבתי ובחנתי את העדויות ואת טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, סבורה אני כי דין התביעה להידחות מחמת שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם, להוכיח טענותיהם ואפרט את דבריי, ביחס לתביעתו של כל תובע בנפרד.

             תביעת התובע מס' 1

6.         התובע 1 (להלן בפרק זה:"התובע"), התגורר בסמוך למחסום. התובע  ציין בתצהירו, ת/1 כי עבר במחסום מידי יום בדרכו לעבודה ובחזרה וכי משך תקופה ארוכה, סבל מהתנכלויות ותקיפות מצד חיילי צה"ל.

התובע פירט בתצהירו, מסכת אירועים החורגת מגדר האירועים שתוארו בכתב התביעה וטען כי "החיילים היו נכנסים מדי פעם לביתנו ובאמתלה שהם חושדים בנו ביידוי אבנים, מתחילים להכות אותי ואת אחיי: אשרף, שריף ועליאן. מדי פעם, החיילים היו מוציאים אותנו מהבית, מפרידים אותנו ומכים אותי בתוך בית ספר נטוש או מקום שומם אחר. וכך נמשכו התקיפות משך כ-4 שנים עובר לשנת 1997..." (סעיפים 5-7 לתצהיר, ת/1).

התובע הוסיף וציין  כי עבר במחסום, מדי יום, בבוקר בצאתו לעבודה ובערב, בדרך חזרה מהעבודה  והחיילים היו מעכבים אותו, מתעללים ומתעמרים בו, וכי המצב החמיר במיוחד, בתאריכים 15/9/97, 16/9/97 ו-17/9/97 (סעיפים 9-13 לתצהיר ת/1).

7.           אשר לאירועי 15/9/97, טען התובע בתצהירו כדלקמן: "בתאריך 15.9.97, עת חזרתי מהעבודה        בצהריים, בשעה 13:00, עיכבו אותי החיילים תוך שהם קוראים לי "אבו ענתר", ביטוי לגלגני להיותו של אדם גיבור. לאחר מכן, לאחר שאחד החיילים ביקש תעודת זהות ועוד בטרם הוצאתי אותה, החל להכות אותי בידיו, באגרופים על החזה, בבעיטות באשכיי ובבטני, עד שנפלתי. המשיכו להכות אותי חיילים נוספים בבעיטות על בטני. באותו יום אמי, הגב' מרים סוואכנה, הייתה עדה לאירועי התקיפה וכן נכחו עיתונאים במקום." (סעיפים 14-15 לתצהיר ת/1).

אשר לאירועי ה- 16/9/97, ציין התובע בתצהירו, כדלקמן:" גם למחרת בבוקר, 16.9.97,

עוכבתי על ידי אותו החייל 1 ו-3 חיילים אחרים, בבוקר בשעה שש, בדרכי לעבודה. באותו

יום התעללו בי. החייל 1 לעג לי, ירק בפי, דחף אותי והיכה אותי. כמו כן, ציווה עלי החייל

 לשבת בפתח השירותים. התלוננתי בפניו שאני לא מסוגל לנשום מהריחות שעולים

 מהשירותים אך החייל 1 צחק לי ולעג. יצוין שגם באות יום כשהכו אותי באגרוף על פניי,

 שברו את משקפי הראייה שלי. בשלב מסוים אמרו  לי ללכת"( סעיפים 19-21 לתצהיר

ת/1).

אשר לאירועי 17/9/97,טען התובע כדלקמן :" בתאריך 17/9/97, עת חזרתי מעבודתי בשעה17:30 , או בסמוך לכך, עוכבתי על ידי ארבעה חיילים שביקשו תעודת זהות. החיילים קשרו אותי באזיקים והחלו להכות אותי בין האבנים הגדולות שנמצאות במחסום, בכל חלקי הגוף, כולל בטן, חזה, פנים, מפשעה, ידיים, רגליים וגב. בעקבות המכות שקיבלתי נותרתי שרוע פצוע משך כשעתיים שלוש במצב מאוד מטושטש. זכור לי שהגיעו למקום מספר רב של אנשים, ביניהם אמי, מרים סוואכנה, אחי בשם עליאן, ואנשים שונים מהשכונה, כולל מר רסמי ג'אבר ומר הארון ג'אבר. זכור לי גם שהגיע כח מאוד גדול של חיילים למקום " (סעיפים 22-23 לתצהיר ת/1)